קבלת מרשם לתרופה ומתן תרופה היא לכאורה פעולה שגרתית. בפועל, טעות אחת יכולה להפוך טיפול פשוט לקריסה גופנית, לאשפוז דחוף, לנזק מהותי לכבד, לכליות או למוח, ולעיתים גם לאובדן חיים. תרופה לא מתאימה, מינון שגוי, שילוב מסוכן בין תרופות, או התעלמות מאלרגיה ידועה, כל אלו הם נקודת מפגש נפיצה. נשות ואנשי המקצוע הרפואיים חייבים לבדוק, לוודא, לעקוב ולחבר את כל המידע הרפואי שלכם לפני כל טיפול תרופתי.
מתי אני נכנס לתמונה? בדיוק במקום שבו זה לא קורה. כשמתגלה סיבוך כתוצאה מתרופה שאסור היה לתת; כשתגובה אלרגית חריפה מתבררת כאזהרה שזעקה מהתיק הרפואי ולא נקראה; כששילוב ידוע כמסוכן בין תרופות הפך את הגוף שלכם לשדה ניסוי. בכל אותן סיטואציות, התפקיד שלי הוא להפריד בין רעשי הרקע לבין העובדות, ולהוכיח שהטעות התרופתית לא הייתה 'מקרה', אלא רשלנות רפואית המחייבת פיצוי.
תרופה לא נכונה או לא מתאימה למצב הרפואי
מרשם לתרופה שאינה מתאימה למחלה, למצב הקליני או לגיל. למשל, מתן תרופה המדכאת נשימה לחולה בסיכון נשימתי או תרופה הפוכה לכיוון הטיפול הנדרש.
מינון שגוי (קטן מדי או גדול מדי)
מינון יתר שעלול לגרום להרעלות, דימומים, הפרעות קצב וכשל איברים, או מינון נמוך מדי שלא מטפל במחלה ומשאיר אותה להתקדם מתחת לרדאר.
שילוב מסוכן בין תרופות (אינטראקציות תרופתיות)
נתינת מרשם לתרופות שאסור לתת יחד, כמו למשל שילוב נוגדי קרישה עם תרופות מסוימות נגד כאב. מצב זה נחשב רשלנות רפואית קלאסית, שכן האינטראקציה ידועה ומופיעה בספרות הרפואית.
התעלמות מאלרגיות, רגישויות ומחלות רקע
מתן תרופה כשידועה אלרגיה חמורה (לפניצילין למשל), או כשלא נבדק מראש עבר רפואי ותרופתי למרות החובה לעשות זאת.
טעויות ברוקחות ובבית מרקחת
בלבול בין תרופות בעלות שמות דומים, מסירת תרופה שונה מזו שבמרשם, מתן הוראות שימוש שגויות או מילוי מרשם שנכתב לאדם אחר. כל אלו נחשבים רשלנות רפואית.
טעויות בעירוי ונוזלים
בחירת נוזל לא מתאים, קצב עירוי שגוי או תרופה שניתנה לווריד במקום לשריר. אלו טעויות במתן עירוי שגורמות לכוויות כימיות, פגיעה בורידים או נזק מערכתי.
אי מתן טיפול תרופתי דרוש ומציל חיים
למשל במצבים של סכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם. אי מתן טיפול תרופתי מוקדם ככל הניתן ואי ביצוע מעקב צמוד אחר רמות הסוכר, לחץ הדם והשומנים עלול לגרום לנזק בלתי הפיך.
כדי שתהיה עילה לתביעה, נצטרך להוכיח שלושה דברים:
הייתה התנהלות רשלנית:
חריגה מהסטנדרט המקצועי הסביר במתן תרופה (אי בדיקת אינטראקציות, מינון, אלרגיות, מחלות רקע).
נגרם נזק ממשי:
גופני, נפשי או כלכלי (למשל אשפוז, החמרה במחלה, אובדן כושר עבודה).
קשר סיבתי:
אפשר להראות שהנזק לא היה מתרחש אלמלא הטעות התרופתית, ושזו לא תוצאה בלתי נמנעת של המחלה עצמה.
כאן נכנס הניסיון שלי, להוכיח שהצעד שנעשה לא היה מה שרופא או רוקח סביר היו עושים באותן נסיבות, ולחבר בין הטעות לתוצאה.
אנחנו נתחיל בפגישה אישית, דיסקרטית וללא התחייבות,
כזו שבה אני לומד את פרטי המקרה, מסביר בשפה פשוטה וברורה את הזכויות שלך ובודק יחד איתך אם יש עילה אמיתית לתביעה. בכל שלב בתהליך, אני שם, מלווה, מסביר, אוסף תיעוד, נועץ במומחים מהשורה הראשונה ודואג שלא תישאר אף שאלה פתוחה.
המעטפת שמלווה אותך היא אישית, עדכנית, ושקופה, עד ההכרעה הסופית
אני כאן,
עם שלושה עשורים של חקר מגירות סמויות, של היכרות עמוקה עם פרקטיקות הצד השני ושל עיניים שרואות את מה שלא כתוב בקובץ. כשקו הגבול נחצה, בוחרים מי שלא עובר ליד, בוחרים בניסיון שמכיר את המערכת מבפנים.
לא בהכרח. עצם הטעות במתן התרופה אינה מספיקה כשלעצמה. כדי שתהיה עילה לתביעה צריך להוכיח שלושה דברים יחד: שהייתה התנהלות רשלנית שחרגה מהסטנדרט המקצועי הסביר, שנגרם נזק ממשי (גופני, נפשי או כלכלי), ושקיים קשר סיבתי בין הטעות לנזק, כלומר שהנזק לא היה מתרחש אלמלא הטעות. כאן נכנס הניסיון שלי, לבחון את התיק הרפואי ולחבר בין הטעות לתוצאה.
האחריות יכולה להיות של רופאים, אחים ואחיות, רוקחים, בית המרקחת, קופת החולים או בית החולים. כל מי שהיו מעורבים בשרשרת מתן התרופה והפרו את חובת הזהירות עשויים להיות אחראים. לעיתים מדובר בכמה גורמים יחד, ובמהלך הטיפול בתיק אני בודק מי בדיוק הפר את חובתו ובאיזה שלב.
גם אם נפלה טעות מצדכם בנטילת התרופה בבית, אין משמעות הדבר שאיבדתם את הזכות לפיצוי. הדין הישראלי מכיר באשם תורם, כלומר ייתכן שהפיצוי יופחת בשיעור מסוים, אך עדיין נבחנת אחריותם של הגורמים המקצועיים שרשמו, סיפקו או הסבירו את אופן השימוש בתרופה. חשוב לבדוק אם ההנחיות שניתנו לכם היו ברורות ומלאות.
כן, כאשר התגובה האלרגית נגרמה בשל התעלמות מאלרגיה ידועה, אי בדיקת העבר הרפואי והתרופתי, או מתן תרופה שאסור היה לתת בנסיבות העניין. אם הצוות המקצועי לא בירר אלרגיות ורגישויות למרות החובה לעשות זאת, והדבר הוביל לנזק, ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית המקימה עילת תביעה.
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא שבע שנים מיום היווצרות העילה, ובמקרים של קטינים המניין שונה. עם זאת, מומלץ לפנות מוקדם ככל האפשר, מפני שאיסוף התיק הרפואי, איתור הראיות וקבלת חוות דעת מומחה לוקחים זמן, וככל שפונים מוקדם יותר כך קל יותר לשחזר את האירוע ולבסס את התביעה.
