כשניתוח נכשל, המערכת הרפואית עוברת מיד למצב מגננה. הם יקראו לזה 'סיבוך מוכר וצפוי', ינסו להסתמך על כך שחתמתם על טופס הסכמה, יצטטו מהספרות וינסו לשכנע אתכם שזה מהלך צפוי ובלתי נמנע. אבל בחדר הניתוח, פגיעה באיבר בריא (כמו כלי דם, למשל), השארת גוף זר או ביצוע בלתי מיומן של הפרוצדורה הניתוחית שנובע מחוסר זהירות הם לא 'מהלך צפוי או בלתי נמנע', אלא רשלנות לכל דבר ועניין.
אני לא כאן כדי להנהן בראש מול הסברים רפואיים מורכבים. אחרי שלושה עשורים בהם ראיתי איך בתי חולים מנסים לטשטש עקבות, אני יודע לקלף את השכבות של דו״ח הניתוח ולמצוא את האמת המרה: אם זו היד שרעדה, ההחלטה הפזיזה או קיצורי הדרך שעלו לכם ביוקר. בתיקים מהסוג הזה, אתם לא צריכים עוד עורך דין שייצג אתכם, אתם זקוקים למישהו שמכיר את המערכת מבפנים ולא מפחד להכריח אותה לשלם לכם על המחדלים שלה.
טעויות טכניות ופגיעה באיברים סמוכים
חיתוך של עצב, פגיעה בכלי דם מרכזי או ניקוב של מעי במהלך ניתוח שאינו קשור אליהם כלל. לא פעם, מדובר בחוסר זהירות אלמנטרי או בשימוש בטכניקה בלתי מתאימה או ביצוע הניתוח בידיים בלתי מיומנות דיין. זו יכולה להיות למשל פגיעה עצבית שמובילה לשיתוק או צליעה בגלל בחירת מכשור לא מתאימה בניתוחי גב ועמוד שדרה, או פגיעות במערכת השתן או המעיים שהתגלו באיחור לאחר ניתוחי בטן וגינקולוגיה.
השארת גוף זר בתוך הגוף
משרד הבריאות מגדיר זאת כ"אירוע שמעולם לא אמור לקרות". השארת פדים, מחטים, קליפסים או כלי ניתוח בתוך הגוף היא רשלנות רפואית ממעלה ראשונה שמחייבת לעיתים ניתוח נוסף, כואב ומסוכן.
זיהומים ובעיות בהחלמה
זיהום לא תמיד ייחשב כרשלנות, אך היעדר סטריליות בחדר הניתוח, או חמור מכך, איחור בזיהוי וטיפול בזיהום שהתפתח לאחר הניתוח, הם מחדלים חמורים שבהחלט עשויים לענות להגדרה של רשלנות רפואית.
חוסר הסכמה מדעת והרחבת ניתוח ללא הצדקה
מקרים שבהם המנתח מחליט בזמן אמת לבצע פעולה נרחבת הרבה יותר מזו שסוכמה עם המטופל או המטופלת, ללא צורך רפואי דחוף להצלת חיים שיצדיק את קבלת ההחלטה, או מבלי להסביר למטופל את מלוא הסיכונים הכרוכים בשיטה שנבחרה. הסכמה של מטופל לניתוח, ואפילו חתימה על טופס הסכמה, ייחשבו כחסרי משמעות משפטית אם במהלך הניתוח התממשו סיכונים צפויים שעליהם לא קיבל המטופל הסבר מפורש.
אחרי שלושה עשורים בהם ייצגתי את המוסדות הרפואיים הגדולים בישראל, אני כבר לא קונה את התירוצים המקובלים. אני מכיר מבפנים את מנגנוני ההגנה של חברות הביטוח, יודע איפה מחביאים את הטעויות בדו"ח הניתוח ואיך לזהות חריגה מהפרוטוקול עוד לפני שהמומחים פותחים את התיק. כשהניסיון שאני מביא משני צדי המתרס פוגש את המחדל שלהם, אני הופך את היוצרות ומוביל למצב שבו תקבלו פיצוי שבאמת משקף את הנזק שנגרם לכם.
לא. טופס ההסכמה מלמד שהוסברו לכם הסיכונים הצפויים והנפוצים של הניתוח, אך הוא אינו פוטר את הצוות הרפואי מחובתו לבצע את הניתוח במיומנות וברמת זהירות סבירה. החתימה מכסה סיבוך שקרה למרות טיפול תקין, ולא טעות שנגרמה מרשלנות. אם הנזק נובע מסטייה מהסטנדרט המקצועי, הזכות לתבוע נשמרת במלואה.
סיבוך הוא תוצאה שעלולה להתרחש גם כאשר הניתוח בוצע כראוי ובהתאם לכללי הרפואה המקובלים, ולכן הוא אינו מקים עילה לתביעה. רשלנות לעומת זאת היא סטייה מרמת המיומנות והזהירות שרופא סביר היה נוקט באותן נסיבות, למשל פגיעה באיבר סמוך שהיה אפשר להימנע ממנה, או החמצה של סימן אזהרה שחייב התערבות. תפקידי הוא להוכיח שמדובר בטעות שאפשר היה למנוע, ולא בגזירת גורל.
לעיתים הדבר מתברר כבר בימים שאחרי הניתוח, כאשר התוצאה אינה מסתדרת עם מה שהובטח. בפועל, קביעה מבוססת מתקבלת רק לאחר שמרכזים את התיק הרפואי המלא ומעבירים אותו לבחינת מומחה. עד לקבלת חוות הדעת אי אפשר לדעת בוודאות, ולכן מומלץ לפנות לבדיקה מוקדם ככל האפשר כדי לשמר ראיות ולעמוד בלוחות הזמנים של ההתיישנות.
גם ניתוח שבוצע בבית חולים ציבורי מקים זכות מלאה לתביעה. במקרים אלו האחריות מוטלת בדרך כלל על הגוף המפעיל את בית החולים, בין אם מדובר במדינה, בקופת חולים או בעמותה, וזה הגוף שיישא בפיצוי. אופן ניהול התביעה דומה, וההבדל העיקרי הוא בזהות הנתבע ובאופן ההתנהלות מול הגורם המבטח שלו.
כן. ניתוח פלסטי, גם כשהוא נעשה מטעמים אסתטיים, כפוף לאותם כללי זהירות ומיומנות כמו כל ניתוח אחר. כאשר התוצאה חורגת באופן ניכר ממה שהובטח ותועד, או כאשר נגרם נזק גופני, צלקות חריגות או עיוות שאפשר היה למנוע, ייתכן שמדובר ברשלנות. חשוב לבחון מה הובטח מראש, מה תועד בהסכמה ומה הייתה התוצאה בפועל.
